למרות שהיהודים הוזכרו בדברי ימי קלוז (Kolozsvár בהונגרית, Klausenburg בגרמנית) כבר בתחילת המאה השש עשרה במאתיים שנה הבאות הם שיחקו רק תפקיד משני בחיי העיר בגלל מספר הגבלות שעשו זאת בלתי אפשרי להם לגור בתוך חומות ימי הביניים

יהודים הורשו להתיישב בערים של הממלכה ההונגרית לאחר שחוק  XXIX/1840 עבר.  חוק זה, למרות שעבר, לא יושם בנסיכות טרנסילבניה  ואורבניזציה של יהודים הותר רק ב 1851 הודות לצו ממשלתי מוינה.  כתוצאה מאיחור זה יהודי קלוז החלו לגדול רק במהלך שנות ה 1850.

דוח מועצת העיר שנכתב באפריל 1835 מציין 61 גברים ו 48 נשים ממוצא יהודי, בעוד מפקד תושבים ב 1846 מונה 58 משפחות יהודיות.   בית הכנסת ברחוב  Kül-Magyar (היום December 21. 1989 Avenue,  מספר 96)  היה קטן מלהכיל את הקהילה שגדלה.

ובית כנסת מאבנים  בסגנון קלאסי חדש נבנה ברחוב Pap (היום Paris).  בית כנסת זה והרכוש בסביבתו – בתי הרבי, המלמד, משגיח הכשרות והמקווה, מאוחר יותר נהפך למרכז הרוחני והתרבותי של הקהילה האורתודוקסית.  בזמן הכיבוש הגרמני זה שימש כמוסך, לאחר 1945 זה שימש כבית חרושת למצות ומשחטה כשרה.  מאז 1990 משמש הבנין את אולפני הטלויזיה Antena 1 קלוז.

בסוף המאה ה 19 הקהילה היהודית של קלוז עברה למרכז חדש ברחוב Szappan (היום Tipografiei) המשמש את אירגוננו עד היום הזה.  הרבנים שהשפיעו ביותר באו ממשפחת .Glasner

Ábrahám Glasner (1863–1877), Mózes Sámuel Glasner (1877–1925), Akiba Glasner (1923–1944), Juda Cvi Glasner (1941–1944).

נשיא הקהילה האורתודוקסית היהודית בזמן הגירוש היה Gyula Weiss

קהילה אחת, שלושה זרמים

הקהילה היהודית של הונגריה התחלקה לשלושה זרמים בקונגרס היהודי הונגרי שנערך בבודפשט ב 1868.רוב יהודי קלוז הצטרפו לזרם הקונסרבטיבי אורתודוקסי אבל לאחר כמה שנים הקהילה התפצלה אף יותר.  המהלך הראשון היה ב 1875 על ידי הספרדים הקונסרבטיבים ביותר (למעשה חסידים שלא היה להם כלום עם יהודים ספרדים שבאו מחצי האי האיברי)  הם בנו את בית הכנסת אברהם ברחוב Malom (היום Gh. Bariţiu).  בית תפילות זה נבזז ב 1927, לעולם לא שומש לאחר 1945 ונהרס זמן קצר לאחר מכן.  הרב האחרון ששירת היה Yekusiel Halberstam הוא היה הרב היחיד שגורש יחד עם קהילתו. הוא שרד את השואה, חזר לקלוז, אך עד מהרה עזב לישראל.

בשנת 1881 הקבוצה הבאה לעזוב את הקהילה האורתודוקסית הייתה הבורגנות המתקדמת, בעיקר משכילים יהודים שהתארגנו לקבוצה המבוססת על האידיאולוגיה הסטטוס קוו אנטה ומאוחר יותר נהפכו לזרם הנאולוגי.  . ב -1887 הם הקימו בית כנסת ברחוב Szent István (היום Horea) מספר. 21. המקדש בסגנון ערבסק נבנה על ידי האחים Horváth וחברת הבנייה של Károly Reményik מבוססת על התוכניות של Izidor Hegner , מהנדס רכבת מקומי. בשנת 1904 הוקם בניין חדש בקרבת מקום בו שכנו משרדיו של הרב, בית ספר וגן ילדים. בשנת 1927 חברי משמר הברזל האנטישמי בזזו והרסו את בית הכנסת. בסוף מלחמת העולם השניה הכוחות הגרמנים והונגרים הנסוגים פוצצו את בית הכנסת (על פי מקורות אחרים בית הכנסת נפגע על ידי פצצה ביוני 1944).

הבנין שוחזר לאחר שלוש שנים וקיבל את שמו בית מקדש זכרון לגירוש.  כיום זהו בית הכנסת הפעיל היחידי בקלוז.

האישיות הדתית היהודית הבולטת ביותר בקלוז’ הייתה Mátyás Eisler  (1891-1930). הרב הנאולוגי התחנך בבודפשט ובברלין, היה לו Ph.D בפילוסופיה ושפות שמיות, והיה עורך של Iudaica Enciclopedia.

הנשיא הראשון של הקהילה היהודית הנאולוגית היה מייסדה Vilmos Farkasházi Fischer, ואילו האחרון – בעת הגירוש – היה József Farkasházi Fischer

בדומה לקהילות יהודיות טרנסילבניות אחרות,רכוש יהודי קלוז’ כלל מספר בתים (17 בתי תפילה) המנוהל על ידי קבוצות דתיות שונות או איגודים מקצועיים.רק אחד עדיין מתפקד היום הוא בית המדרש אוהל משה (רחוב Dávid Ferenc מספר. 16) שנוסד על ידי הקהילה הספרדית בשנת 1910. המקווה סגור, אבל הבניין משמש כבית תפילה, הרופא של הקהילה רואה את המטופלים שלו פה והתכנסויות גדולות יותר יכולות להתקיים באולם הישיבות הגדול.

בתי הספר היהודים הראשונים הוקמו על ידי הקהילה האורתודוקסית, הם פתחו בית ספר יסודי לבנים ב1875 ועבור בנות ב -1908. מספר התלמידים גדל בכל שנה: בשנה הראשונה בבית הספר, השתתפו כ -40 ילדים, באמצע שנות ה 1930  יותר מ -300 תלמידים למדו במוסדות אלה. ב -1903 הקהילה הנאולוגית החליטה להקים בית ספר יסודי, שנפתח בשנה לאחר מכן עם 2 כיתות בהשתתפות 32 ילדים.

תפקיד מרכזי בפיתוח הכלכלי ותרבותי של העיר

הודות לחוק 1867 על האמנציפציה יהודית מקצועות כלכליים ותרבותיים חדשים נפתחו ליהודים בקלוז’. רובם עשו קרירה במסחר, תעשייה ומקצועות חופשיים כביכול. כתוצאה מכך ליהודים היה תפקיד מרכזי בהחדרת צורות שונות של ייצור קפיטליסטי בטרנסילבניה, שבזמן ההוא פיגר מחלקים אחרים בארץ מנקודת מבט כלכלית. נשיא הקהילה הנאולוגית  Vilmos Farkasházi Fischer  ואחרים יצגו את התעשייה של טרנסילבניה ביריד 1867העולמי בפאריס ובתערוכת המילניום בבודפשט. ב -1911 נציג המועצה המקומית Ödön Hirsch  הציע חקיקה של חיפושי משאבי גז טבעי לטובת העיר.

יזמים יהודים השקיעו רבות גם בתעשייה. Izsó Diamant  הקים מפעל כבלים Câmpia JánosHirsch,Turzii/Aranyosgyéres מפעל ברזל, ו- Izsó Vigdorovits הקים את חברת Fermata  לברזל ומתכת.   ב1935 הקימו Jenő Vadász ו Miksa Rappaport מפעל לנחושת וברזל Ravag (היום Armătura).יזמים יהודים השקיעו בעסקי כימיקלים מפעל Tivadar Herczeg’s ו Gladys and Heinrich מפעלי סבון, Ufarom and Hygen תרופות ו Porgesz מפעל לנרות ומפעלי יצור קטנים.  רבים מהאדריכלים ויזמי בנייה של קלוז’ הידועים  (Dávid Sebestyén, Emil Devecseri, Vilmos Heves ואחרים) היו ממוצא יהודי.

מפעל העור והנעליים  Dermata היה השקעה משותפת של משפחות Farkas (יהודית) ו Renner (גרמנית).

מגוון גדול של מוצרים צריכה (פריטי פרווה וטקסטיל, כלי בישול, מזון משומר, מוצרי פרסום) ומוצרים אינטלקטואליים (הדפסות, בתי הוצאה לאור, כורכים) בוצעו בעסקים השייכים למשקיעים יהודים.

שש עשרה אלף יהודים מכל השכבות החברתיות

הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בטרנסילבניה היו Oradea/Nagyvárad ו Cluj/Kolozsvár. לפי המפקד הרומני משנת 1930 בשלוש ערים אחרות  -Sighetu Marmației/ Máramarossziget, Satu Mare/Szatmárnémeti ו Timișoara/Temesvárהיו קהילות יהודיות של מעל 10,000 בני אדם. שלושה מפקדי אוכלוסין רצופים עשו בקלוז’. המפקדים הראו גידול יחסי של האוכלוסייה היהודית: 7046 אנשים ב1910,  13,504 אנשים ב1930  ו 16,763 אנשים ב -1941. בין שתי מלחמות עולם האוכלוסייה היהודית בקלוז’ נעה בין 13-15%.רובם ככולם היה דוברי הונגרית והייתה להם זהות כפולה הונגרית יהודית.

בסוף של שנות ה 1930 היו כ 4,000 משפחות יהודיות בקלוז’: 150 השתייכו למעמד העליון (בורגנות גבוהה: בנקאים, תעשיינים), 800 היו מעמד בינוני ויותר מ 3,000 המשפחות הנותרות היו בעלי מלאכה, עובדי צווארון כחול או חיו בעוני גדול. ב 1938 כאשר השלטונות הרומנים התחילו תהליך של אימות אזרחות היו 800 משפחות יהודיות שלא יכלו להרשות לעצמם לשלם עבור המסמכים התומכים הדרושים.

לקהילה היהודית של קלוז’ היה מבנה תעסוקתי משולב היטב שעיצב את צורת החיים הכלכליים והתרבותיים של העיר. לפי מפקד האוכלוסין ב 1930 33% מהיהודים בקלוז’ עבדו בתעשייה או מלאכה.   31% עבדו במסחר או במוסדות הקשורים לדת היהודית. מתוך ה435 עסקים רשומים ב 1937 עם לשכת המסחר והתעשיה של קלוז’  246 (57%) היה שייך ליהודים ולשכת התעשייה נתנה היתרים ל665 סוחרים (24%) ממוצא יהודי.

נוער יהודי בחר בתדירות גבוהה בקריירה בתחומי רפואה או משפט ובגלל המוניטין הטוב שלהם הם משכו קהל לקוחות גדול. ב -1937 מתוך 472 הרופאים העובדים בקלוז’ 158 היו יהודים.

התפקיד החשוב של יהודים במסחר ותעשיה נראה בצורה החיצןנית של העיר.  חנויות במרכז העיר היו בבעלות יהודית או הונגרית.

לאחר חוזה טריאנון יהודי טרנסילבניה – כולל קהילת קלוז’ – איבדו את הביטחון הניתן על ידי המערכת המשפטית של הממלכה ההונגרית. חוק האזרחות הנקרא Mârzescu  שאומץ ב 1924  ותהליך אימות האזרחות ב 1938  לקח ממאות יהודים את האזרחות הרומנית שלהם.

ציונות בקלוז

בתי כנסת היהודים שקיימו באופן מסורתי את הקהילה קיבלו יריב אדיר בדמות התנועה הציונית החילונית. קלוז’ הפך למרכז של התנועה הלאומית היהודית הטרנסילבנית ורשת מקיפה של מוסדות הוקמה במספר שנים שעסקו בייצוג פוליטי יהודי וטיפול חברתי, כולם עסקו בעיצוב זהותה של הקהילה היהודית.

הברית הלאומית היהודית טרנסילבנית  הוקמה עשרה ימים לאחר הסכם פדובה שנחתם ב -3 בנובמבר 1918 כאשר האימפריה האוסטרו ההונגרית קיבלה את תנאי השלום. אמנת קלוז’ של הארגון שהוקם זה עתה לקח תפקיד מוביל בניהול המוסדות הציוניים המקומיים. מספר ארגונים פוליטיים וחברתיים הוקמו תחת המטרייה של הברית. ארגון הנשים הבינלאומי הציוני (ויצ”ו) פתח את הסניף שלו בקלוז’ ב 1927 והציב תחרות רצינית לארגוני הנשים הדתיות. קרן הסיוע של הסטודנטים היהודים טרנסילבניה הוקם בשנת 1932 לעזור לבני נוער יהודים הלומדים בקלוז’, הקרן היהודית של טרנסילבניה לעזרה ליתומים נועדה לתמיכה בחינוכם של יהודים צעירים כבעלי מלאכה. בית החולים היהודי נפתח ב 1928, הילדים התחנכו בגני ילדים ובתי ספר יסודיים המופעלים על ידי בתי הכנסת ובבית ספר תיכון לבנים ובנות בין 1920-1927.

בתי ספר יהודים בקלוז

התיכון היהודי של קלוז’ הוקם בשנת 1920 כאשר תרבות האגודה הלאומית של בתי הספר היהודים הציעה לימוד לארבע שנים עבור בנים ובנות. מוסד זה יחד עם אלה שהוקמו ב 1919Timișoara/Temesvár  ו 1920 Oradea/Nagyvárad  יצר רשת של שלושה בתי ספר תיכוניים יהודים בטרנסילבניה אך מיעוט בלבד של ילדי הקהילה התחנך במוסדות יהודים. הקמת בתי הספר קלוז’ וטימישוארה היתה חלק מהמדיניות של הברית הלאומית היהודית טרנסילבניה לבנות זהות יהודית חזקה בטרנסילבניה. המטרות של מדיניות זו היו קבועות באמנה של הברית: לימוד ושימוש בשפה המודרנית עברית, התעוררות וחיזוק הזהות היהודית, חינוך דתי והדרכה של בני הנוער לכיוון “מקצועות יצרניים”. עניינים של תרבות נוהלו על ידי חבר נאמנים שהוקם על ידי בתי כנסת אורתודוקסיים ונאורולוגים והונהגו על ידי המתמטיקאי Márk Antal הידוע בסמינריו המרקסיסטים.

בשנים הראשונות. 600 נערים ו 600 נערות למדו בתיכון היהודי של קלוז’. בשנת 1922 תכנית הלימודים הוארכה מארבע שנים לשמונה שנים לבנים ושבע שנים לנערות. שנה אחת מאוחר יותר הוחלט שהבנות צריכות ללמוד שמונה שנים גם כן. לאחר 1923 השלטונות הרומנים הפסיקו מימון בתי הספר התיכוני היהודים ואילצו אותם לשנות את השפה לרומנית. מאותו מועד מספר התלמידים בבית הספר היהודי התדלדל בהדרגה, הורים פחות ופחות שלחו את ילדיהם לתיכון היהודי. ב 1927 השלטונות הרומנים טענו כנגד בית הספר תרבות ברוויזיוניזם וסגרו את בית הספר. בתי ספר פרטיים יהודים נפתחו מחדש בשנת 1940,בית הספר היהודי בנים ובנות קיבל את אישור הרשויות ההונגרים ופעל עד הכיבוש הגרמני. שפת ההוראה בבית הספר הידוע כ  Zsidlic שוב הייתה הונגרית. עד מותו ב 1942 Márk Antal היה מנהל גימנסיה הבנים, ממשיכו היה  Endre Bach, בית הספר לבנות היה מנוהל על ידי Janka Winkler.. לאחר השואה Zsidlic נפתח מחדש במשך כמה שנים, ב -1948הולאם יחד עם בתי ספר הדתיים אחרים.

 

השפעה גדולה על תרבות הונגרית

העיתון היומי היהודי בעל אוריינטציה הציונית Uj Kelet , הוצאות הספרים שערך ספרים בנושאים יהודים והאיגוד גולדמרק הפילהרמונית  היה משולב היטב בחיי התרבות של קלוז’. זמן קצר לאחר הקמתו ב-1918 Uj Kelet  הפך לאחד הנקראים בטרנסילבניה.  לפי נתונים שסופקו על ידי המשרד במחוז קלוז’ בשנת 1939 תפוצתו של העיתון הגיעה ל 7,200 עותקים.  העורך הראשי Ernő Marton  היה גם פוליטיקאי פעיל,  בשנות ה 1930 היה חבר בפרלמנט הרומני מטעם המפלגה היהודית שהוקמה ב 1930. נשיא סניף קלוז’ של המפלגה היה Jenő Kertész ועוזרו היה Vigdorovits Izsó.

איגוד פועלי צדק ואיגוד פול ארליך הדוקטור היו הארגונים המקצועיים היהודים החשובים ביותר. ב -1912 היה זה פועלי צדק שממן את בנייתו של בית הכנסת הממוקם ברחוב Malom (היום Barițiu מספר 16). נכון להיום הבניין משמש את קרן Tranzit. הנזקקים, בעלי החנויות של הקהילה והסוחרים יכולים לפנות ל Kishitelbank,  מוסד פיננסי המציע הלוואות קטנות.

חוץ מהתנועה הציונית ההולכת וגדלה פלח גדול של האוכלוסייה היהודית זיהה את עצמו עם הקהילה ההונגרית והתבולל מרצון לתוכו.  מספר רב של יזמים ואנשי כספים בעלי מקורות יהודים כמו Mózes Farkas  תמך במוסדות חברתיים ותרבותיים הונגרים, בעוד שאחרים תרמו לעניין הציוני, לארגונים יהודים.

סופרים ואמנים ממוצא יהודי היוו תפקיד חשוב בחייו הספרותיים והתרבותיים של טרנסילבניה / קלוז’.השמות הראשונים שצצים בראש של כולם הם Jenő Janovics ו Imre  Kádár, דירקטורים של קלוז’ התיאטרון ההונגרי, או סופרים מפורסמים כמו Benő Karácsony, Ernő Ligeti, Oszkár Bárd, György Szántó and Rodion Markovits. Sándor Weiss, Hugó Róth, Mózes Farkas שהיו מייסדי המפלגה ההונגרית מאז 1922 והיו חלק מההנהגה הלאומית עד לפירוק בכפייה של המפלגה ב 1938.

תפקידם של סופרים, משוררים ועיתונאים יהודים בטרנסילבניה וקלוז’ גדלו לאחר אמנת טריאנון. זה היה בשל העובדה שלפני 1918 הסופרים היהודים המוכשרים ביותר מטרנסילבניה עברו לבודפשט לפרסם בשבועון Nyugat.

לפני מלחמת העולם השנייה Farkas Gyalui, מנהל ספריית האוניברסיטה המרכזית מילא תפקיד חשוב בחייו הרוחניים של קלוז’ כהיסטוריון ספרותי. בנעוריו בתחילת המאה הוא היה עיתונאי מוכשר מאוד.

הוכשר כעורך דין Benő Karácsony היה סופר בעל שם בקלוז’ עד לגירושו לאושוויץ בשנת 1944 שבו הוא הפך לאחד מהקורבנות הרבים של השואה. הרומן הראשון שלו, Pjotruska פורסם על ידי Erdélyi Szépmíves Céh ב 1927. הספרים הבאים שלו UJ élet kapujában (1932), Napos oldal (1936), Utazás folyón szürke (1940), megnyugvás ösvényein (1946) הביא לו תהילה והערכה .

Ottó Indig  חזר מבודפשט לתקופה קצרה של זמן ועבד בעיתון Ellenzék. במהלך שהותו הוא כתב מחזות מצליחים.

מתוך כל הסופרים היהודים עבודתו של Ernő Ligeti  יכולה להיחשב הצבעונית ביותר. הוא עבר לקלוז’ מ  Oradea/Nagyvárad לאחר מלחמת העולם הראשונה לעבודה בעיתון של העירייה Kolozsvári Hírlap. מאוחר יותר הוא עבר לעיתון המתחרה, Keleti Újság. בספרו החשוב ביותר, Súly alatt a pálmaעץ תמר גדל תחת משקל הוא מתאר את חייהם של הסופרים ההונגרים בטרנסילבניה שבין שתי מלחמות העולם. Oszkár Bárd, רופא מחוזי ב Gâlgău / Galgó היה פעיל מאוד בזירה הספרותית.אותו הדבר חל על Antal Szerb, György Szántó, Rodion Markovits ו András Szilágyi, שהעלה את רמת חיי התרבות של קלוז’.

ניתן לטעון  שהאישיות החשובה ביותר בתחום התיאטרון בקלוז’ וטרנסילבניה היה Jenő Janovics, המנהל היהודי של התיאטרון ההונגרי שהקים בשנת 1910 את אולפן הסרטים האילמים הראשון בטרנסילבניה. לאחר מלחמת העולם הראשונה Janovics שיחק תפקיד חיוני בארגון מחדש של קלוז’ ושל חיי התיאטרון של טרנסילבניה, הוא היה אחד ממייסדי האגודה “השחקנים ההונגרים בטרנסילבניה” ו Banat, שהוא ניהל מ 1921.

נציגים יהודים רבים של האמנויות הגרפיות בחרו להציג את עבודתם בקלוז’. ראוי להזכיר את שמותיהם של László Keleti László  המסע של היהודים – האלבום, 1936), László Kazár  חוטבי העצים), Alex Leon (מרק המטבח), Éva Lázár  (Jaszele), Herman Wald  (המאשים, אמא מתאבלת על בנה). עבודתם פורסמה ב1937  באנתולוגיה המזרח והמערב.הפסלים היהודים המצליחים ביותר של זמנים אלו היו Herman Wald ו Egon Löwith.

אחת המטרות העיקריות של התנועה הציונית היה לגרום לאנשים להשתמש בשפת עברית, להיות גאים בתרבותם היהודית. אמנים יהודים מטרנסליבניה יצרו בהונגרית, ומכלול היצירה שלהם הושפעו במידה רבה ממורשת התרבותית ההונגרית. כדי להתמודד עם מנהג זה העיתון היומי Uj Kelet הניח את היסודות של תכנית ציונית. Béla Székely, Illés Kaczér, Péter Újvári, János Giszkalai, Imre Szabó, Sándor Benamy, László Salamon, Hillél Danzig היו רק כמה מהעיתונאים היהודים החשובים ביותר שעבדו בחדר העריכה של העיתון.

לספרים בנושאים יהודים היה ביקוש גבוה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, וכתוצאה מכך מספר בתי הוצאה לאור יהודים הוקמו  איגוד אוהבי ספר יהודי, קרן הסיוע של סטודנטים יהודים, פארוס, קדימה, Fraternitas, נוער.  ב 1921  – כשעניין לתרבות היהודית גדל – Benjamin Glasner פתח חנות ראשונה לממכר ספרים ומגזינים בשפה בעברית.

עברייה היה ארגון התרבות הראשון בטרנסילבניה אשר הוקם על ידי התנועה הציונית. בעקבותיו הוקמה יהודית אירגון שיצא לגייס ולחזק רגשות לאומיים יהודים בנשים היהודיות של קלוז’.

במאי 1925 ארגוני הנוער היהודי פתחו ספרייה ציבורית. מדפיה היו מלאים עם 1800 כרכים, בעיקר ספרות ועבודות מדעיות בעברית, רומנית, הונגרית, איטלקית ואנגלית.

אגודת גולדמרק הפילהרמונית  הוקמה בשנת 1936 על ידי בית הכנסת הנאולוגי. חבריה – רופאים, מהנדסים ומורים – יצרו תזמורת נהדרת שנתנה קונצרטים סימפוניים וזכתה להרבה שבחים בעיתונות היהודית וההונגרית. במהלך המחצית השנייה של ה 1930 העיתון Keleti Újság Kepes Hirado פירסם מספר פעמים תמונות מהקונצרטים האלה.

בתחילת שנות ה 1940  שחקנים כמו György Kovács, Mihály Fekete שכבר הודחו מהתיאטרון ההונגרי בגלל מוצאם הקימו את חברת קונקורדיה – תיאטרון יהודי. כמו כן אגודת הגיבור הוקמה על ידי ספורטאים שכבר נבעטו ממועדוני הספורט השונים של קלוז’.

אפשר להסיק את המסקנה מכל דוגמאות אלה שהחוקים המפלים שנאכפו על ידי השלטונות ההונגרים בטרנסילבניה  בבוררות השנייה של וינה הביאו לנידוי הקהילה שהשתתפה באופן פעיל בפיתוח של החיים האזרחיים, תרבותיים וכלכליים של קלוז’.

רק 80 יהודים שרדו את השואה בקלוז

נתונים רשמיים שפורסמו על ידי הקונגרס העולמי היהודי מראים כי בשנת 1941 היתה בקלוז’ אוכלוסייה כוללת של  110,956 אשר  16,763 היו ממוצא יהודי שהביא לנוכחות של 15,1% בעיר.

כוחות הכיבוש הגרמנים השתלטו על העיר ביום 27 במרס 1944. בחודש מאי הם הקימו את הגטו בחלק הצפון מזרחי של העיר, בשטח של מפעל אבן במחוז איריס . היהודים רוכזו החל ממאי 3, והתהליך הושלם בעשרה ימים. הגטו חוסל בשבועיים בלבד עם שישה משלוחים מכוונים לאושוויץ. רשומות שהושארו על ידי מנהל תחנת רכבת /Kassa  Kosice מראה כי בין מאי 25 ו 9 יוני 1944 שישה משלוחים מקלוז’ עברו Kassa עם 16,148 אנשים. רק הקבוצה שנקראה הקבוצה של קסטנר, בהיקף של 388 אנשים ברחו מגטו קלוז’, הם הועברו לבודפשט, ומאוחר יותר לבטיחות בשוויץ.

ביום 11 באוקטובר 1944 כאשר העיר הייתה משוחררת היו כ 80 יהודים בקלוז’ ששרדו את המלחמה במחבוא.  יותר משנה הייתה צריך לעבור עד שאלה ששרדו את השואה חזרו לקלוז’ ממחנות ריכוז שונים. לאחר 1945 המספר של האוכלוסייה היהודית בעיר גדל לכ 1,000 כאשר אנשים שברחו לרומניה בשנת 1940 חזרו ואחרים מאזורים אחרים ברומניה התיישבו בקלוז’.

הרב הראשי של רומניה Alexandru Șafran  דיבר באזכרה שנקראה “הלווית הסבון” שנערכה בשנת 1945 למי שנספה באושוויץ.אנדרטה הוקמה בחצר בית האבנים הישן המנציח את הגירוש. בתקופה של 1945-1964 שם הרחוב המקשר את בית האבנים לתחנת הרכבת נקרא “רחוב של המגורשים”. כיום הרחוב נקרא על שמו של Oaşului ואין שום דבר שיזכיר את מה שקרה שם ב1944.

חיים לאחר 1945

בית הכנסת הנאולוגי נפתח מחדש במרס 1945 עם רק 100 חברים. הודות לתמיכתם הנדיבה של הג’וינט בבית החולים היהודי – שהיה מבצעי לאורך כל המלחמה – שופץ ואורגן מחדש. במשך תקופה קצרה של זמן לוח זיכרון

Mr and Mrs. Dávid Sebestyén Jewish Hospital  –  שהוצב על עמוד השער שלו. בנין זה הולאם בשנת 1948 אבל גם היום אוכלוסיית העיר קוראת למקום מרפאה רפואית מספר 3 “בית החולים היהודי”.

הארגון מחדש של התנועה הציונית נתקל בהתנגדות פוליטית. למרות מצוקה זו הקבוצות העיקריות הציוניות – האגוד, מזרחי, כלל, מפז, והשומר הצעיר – הצליחו לפתוח מחדש את משרדיהם.  קבוצות קטנות החלו לעשות עלייה ב1947. בסוף השנה  קבוצה גדולה, של  18,000 הורכבה בבוקרשט ועזבה דרך בולגריה לפלסטינה. ביניהם היו יהודים רבים מקלוז’. ברגע זה האוכלוסייה היהודית בעיר עמדה על כ 6,500 אנשים.

ניצולי שואה שחזרו לטרנסילבניה מצאו את עצמם במצב קשה יותר מאלה שהלכו חזרה להונגריה. רבים מהם בחרו להתנער מהזהות שלהם על מנת לטשטש הזיכרון של כל הקשיים שסבלו בגלל היותם יהודים. מי שהאשים את השלטונות ההונגרים לשואה שמר את הזהות היהודית שלו, אבל השליך את המורשת התרבותית ההונגרית. אחרים הפכו לנוצרים, אך רובם מצאו ישועה באידיאולוגיה הקומוניסטית שהבטיחה לפתור את “השאלה הלאומית”. כתוצאה מכך הברית הדמוקרטית של יהודים הוקמה בקלוז’.  לאחר מלחמת העולם השנייה הקומוניסטים השתלטו במהירות על האירגון על ידי שטענו כי אין צורך בזהות לאומית. יש צורך לחסל מוסדות יהודים ויהודים צריכים להשתלב בהקדם האפשרי בחברה הקומוניסטית.  מטרה אחרת של הברית הייתה לחנך מחדש מי ששב ממחנות הריכוז.

אבל גם היהודים היו ראשונים שאוכזבו מהקומוניזם. זה חייב להיות ההסבר לגל השני של עלייה בתחילת שנות ה 1960, אשר בעצם התרוקנה האוכלוסייה היהודית של רומניה. על פי נתונים רשמיים הניתנים על ידי ממשלת ישראל 273,957 יהודים עלו לארץ הקודש מרומניה בין 1948-1995, מספר שהוא גבוה יותר ממספר היהודים שעלו לארץ באותה תקופה של זמן מפולין, בולגריה, הונגריה ו צ’כוסלובקיה גם יחד.

בית הכנסת Shas Chevra  ברחוב Mikes Kelemen היום רחוב Croitorilor  נסגר בתחילת שנות ה 1960  זה הפך למחסן רהיטים. מאז 2002 הבניין משרת את המכון ללימודי יהדות על שם משה כרמילי של אוניברסיטת  Babes-Bolyai

מארבעת בתי הקברות היהודים בקלוז’ רק שניים – נאורולוגי לשעבר והאורתודוקסי – עדיין פתוחים (בשני האחרים אין יותר מקומות קבורה, ולכן אפשר רק לבקרם). מלבד ארבעת בתי הקברות בעיר הקהילה היהודית של קלוז’ גם מנהלת יותר מ -60 בתי עלמין ביישובים סמוכים, לעתים קרובות מאוד אין שם יהודים חיים.

ההווה ותוכניות לעתיד

הקהילה היהודית של קלוז’ מנוהלת על ידי נשיא ומועצת מנהלים. לאחר 1944 הנשיאים הבאים נבחרו: Sándor Benjámin  עורך דין, Miklós Kertész  עורך דין, József Weintraub כלכלן, Miklós Kallós מרצה באוניברסיטה, Gábor Goldnerמתמטיקאי, Imre Rózsa  מנהל מפעל בגמלאות ומאז מאי 16 2010 Róbert Schwartz   כימאי.

הקהילה היהודית של קלוז’ המונה 400 איש מסונפת לפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה – מנוהלת על ידי Aurel Vainer, חבר הפרלמנט הרומני.  הנשיא ומועצת המנהלים עושים ככל שביכולתם כדי לשמור על מסורת היהודית, התרבות והזהות בקלוז’. הקהילה מנהלת את הקפיטריה הכשרה, כיתת תלמוד תורה המלומדת על ידי Ossi Horovitz, שיעורים בשפה עברית המוצעים על ידי Yael Gross, מקהלת תלמוד התורה בראשות Katalin Halmos, חגים יהודים נשמרים, תפילות ימי שישי ושבת מתקיימות בבית הכנסת. בנוסף הקהילה היהודית של קלוז’ תומכת בלהקת הכליזמרים “מזל טוב” המוצלחת מאוד בראשותו של Vasile Socea. פרק חדש נפתח בשנת 2012 כאשר הקהילה ארגנה את הסימפוזיון הבינלאומי הראשון הדן בהיסטוריה של יהודים בקלוז’.

טיפול בחבריה הבודדים, זקנים, חולים, נכים היא משימה חשובה מאוד לקהילה היהודית של קלוז’. המצב החברתי והרפואי שלהם דורש הרבה עבודה ומאמץ ארגוני ופיננסי רציני. .הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, מממנת את העלויות שיש לעובדים במשרה מלאה.  רופא, עובדת סוציאלית ואחות רפואית זמינה עבור 70 אנשים שזקוקים לתמיכה.

חובה חשובה נוספת היא השימור של הרכוש, משימה אשר מיושמת בתמיכה הכספית של הפדרציה. 20 אחוזים מהכספים שנאספו מהשכרת מבנים אלה נמצאים ברשותו של היישוב היהודי בקלוז’ ומהווים את מקור ההכנסה העיקרי של הקהילה.

הקהילה היהודית של קלוז’ מתכננת לפתוח את המרכז הקהילתי היהודי בנכס הסמוך לבית מקדש לזיכרון הגירוש אשר כיום משכן גן ילדים ובית ספר.  מטרת יוזמה זו היא להכיר את המסורת והתרבות היהודית לכל האוכלוסייה של קלוז’.

אמנם בקנה מידה קטן יותר בשל גודלה המצומצם של הקהילה היהודית אשר עוסקת באופן פעיל בפיתוח העיר. היא משתתפת בחיים הציבוריים, דוגמא טובה לכך היא המאמץ הקבוצתי יחד עם העירייה וארגון אזרחי אחר בהכנת מועמדותה של קלוז’ לתואר בירת תרבות האירופית 2021.

בשנת 2012 הקהילה היהודית של קלוז’ התקבלה לאיגוד הקהילות היהודיות במרכז ומזרח אירופה.

ביבליוגרפיה

Attila Gidó: Instituţiile evreieşti interbelice din Transilvania (Jewish institutions in Transylvania between the two World Wars). Studia Universitatis Babeş-Bolyai. Historia 2003., Szemelvények a kolozsvári zsidóság múltjából (Excerpts from Cluj’s Jewish past), Mega Publisher 2012 (edited from the same titled essay prepared for a scientific symposium in 2011)

Dániel Lőwy: A Kálváriától a tragédiáig. Kolozsvár zsidó lakosságának története. (The road from the Kalvary to tragedy. History of Cluj’s Jewish population) Koinónia, Cluj, 2005,

Ferenc Pap: Evreimea clujeană, o succintă istorie (The Jews of Cluj, a short history) Editura Fundaţiei pentru Studii Europene, 2011,

Zoltán Tibori Szabó: Élet és halál mezsgyéjén (Between life and death), Minerva Cluj, 2001; Zsidlic, Mega Publishing House Cluj 2012.